Category: ישראל

1. כבר שנים שאני עייף. אני מסתובב עייף, אוכל עייף, עובד עייף, ישן עייף. נפגש עם חברים – ועייף. אני מסתכל על העצים בחלון, ועייף. קם בבוקר, ובוקר בי לא קם. קורא עיתון, וכל ידיעה היא כמו שוט מהחלום ההוא של רסקולניקוב – שוט במובן פרגול, לא במובן הקינמטוגרפי – וכולן במקהלה מצליפות בנפש, כלומר…

1. אני זוכר את היום שבו הקימו את מפלגת “התנועה” ממש כאילו זה קרה לפני פחות מחודשיים. ואני זוכר את הפליאה שהמהלך הזה עורר. לא פליאה מסיבוב־הפרסה של ציפי לבני, חצי שנה אחרי שפרשה מהכנסת; גם לא על עזות־המצח שלה ללקט חברי־כנסת מכהנים של “קדימה” אחרי שכל הקדנציה שלה היא נלחמה במי שניסה לעשות בדיוק…

1. בכל יום שישי בבוקר מתאספת בכיכר פריז חבורה של לובשי־שחורים. כיכר פריז, למי שלא יודע, זו הכיכר שמול מעון ראש הממשלה, בהצטלבות של רחובות עזה וקרן־היסוד ואגרון והמלך־ג׳ורג׳ (החמישי). ופעם בשבוע, בשישי בבוקר, בחום של הקיץ הישראלי ובקור של החורף הירושלמי, מגיעים לשם שבעה–שמונה אנשים בלבוש קודר, נעמדים סביב המזרקה ומניפים שלטים שחורים בצורת…

1. את ההודעה על הפיזור הצפוי של הכנסת שמעתי מפי נדב, שעובד בחדר לידי. ההודעה לא הפתיעה אותי – הרי אני נמצא בישראל כבר לא מעט שנים, ועדיין לא ראיתי כנסת שהוציאה את ימיה, כמו שאומרים, ובדרך כלל הן אפילו התפרקו בעצמן, ולא סתם כי ראש הממשלה מת פתאום. בקיצור – לא התרגשתי, ואם היה…

1. אומרים שהכי חשוך לפני עלות השחר. אבל ממה שהבינותי, זה בכלל לא נכון. לפני עלות השחר לא באמת הכי חשוך. אבל כן הכי קר. ומכיוון שאנחנו רגילים לקשר בין קור לחושך – אומרים שהכי חשוך לפני עלות השחר. אפילו שממה שהבינותי, זה בכלל לא נכון. לפני עלות השחר לא באמת הכי חשוך. אבל מה…

1. בערך חצי שנה אחרי השחרור של גלעד שליט, קודם מחמא״ס ואחר־כך מצה״ל, נתקלתי בו בפראג, במועדון לילה אפלולי, דחוס קהל, הביל, סמיך, ספוג ומעושן. הוא ישב בפינה והקשיב לפסנתר בספקנות. בהתחלה בכלל לא זיהיתי אותו – הוא האריך את השׂער, טיפח שפם והרכיב משקפיים כהים – אבל אז הוא נשען ככה, במקרה, על השולחן…