1. הפעם האחרונה שבה פגשתי את רותי סיני הייתה לפני כמה שנים, בהופעה של "1:1" במקום שנקרא "בקטנה", ברחוב המלך ג׳ורג׳ (החמישי). אני עדיין הייתי צעיר והיא עדיין הייתה כתבת הרווחה של "הארץ". זה היה לפני שהעתון התפרק מנכסיו, לפני הפיטורין של רן רזניק, ההיפטרות משחר אילן והפטירה של אודי אשרי, ורותי עדיין האמינה שיש לה בשביל מה להתאמץ, כך שלאותו ערב היא הגיעה די רצוצה, עם אוסף של דוחות בתיק ושל שקיות שחורות מתחת לעיניים. היום היא עובדת בשביל נוחי דנקנר, אני קשיש משהייתי ו"בקטנה" נסגר, ורק "1:1" עומדים להוציא בחודש הבא את האלבום השלישי בטרילוגיית ערן בר־גיל שלהם, כאילו לא קרה שום דבר.
מוסר השכל: הזמן צוחק על תכניות של אחרים, אלא אם הם מוזיקאים.
2. בכל אופן, כמו שאמרתי, רותי הייתה מותשת במיוחד באותו ערב. היא בדיוק חזרה מדיון ארוך במערכת על דוח העוני האלטרנטיבי של עמותת "לתת", ונראתה לגמרי לא מרוצה מהתוצאות. שאלתי אותה אם היא לא הצליחה להכניס את הדוח לפחות לשער של חלק ג. היא ענתה שאיפה אני חי בכלל ושמזמן ביטלו את חלק ג לטובת "דה־מרקר". לא ידעתי את זה – אבל כן ידעתי שגיא רולניק הוא לא כוס התה שלה. רותי לגמה ממה שכן היה כוס התה שלה ואמרה שממילא לא היו לה ציפיות, ושלפחות עכשיו היא תוכל לנקות קצת את הראש, כי כל השבוע היא מחכה כבר לערב הזה, ונופפה לבועז ריינשרייבר, שהתעסק עם החיווטים ולא שם לב.
למה לא היו לך ציפיות?, שאלתי. אם אפילו כתבת הרווחה של "הארץ" לא מצפה שידברו על הדוח הזה, איזו זכות קיום יש לו?
רותי נדה בראשה לעבר הבימה המאולתרת של "בקטנה", ושאלה אותי אם שני הבחורים המוכשרים שם יוצרים מוזיקה אלטרנטיבית.
אמרתי שכן. כי אני מכיר מעט מאד אנשים שיודעים מי זה בועז ריינשרייבר.
רותי הנהנה בהסכמה, והמשיכה: מה בדיוק אלטרנטיבי ב"הוא אוהב את הטבע", או ב"לב שחור", או ב"אין לי חוש הומור", או ב"תתפקס"?
ובכן – במקרה אני מכיר מעט מאד אנשים ששמעו את השירים האלה.
3. האלטרנטיבי אלטרנטיבי, הסבירה רותי, רק מפני שהוא לא מיינסטרים. היא נתנה לי כמה שניות לעכל את מלוא המשמעות של הטאוטולוגיה הזאת, וכשראתה שאני מתקשה, הוסיפה: אין כאן שום תכונה אינהרנטית. אין הסבר הגיוני לעובדה ששלום גד אלטרנטיבי וברי סחרוף לא. זה לא עניין של לחנים פחות קליטים, או קול פחות יפה, או ליריקה פחות מעניינת, או עטיפות אלבומים פחות מעוצבות. ככה זה וזהו. ואני אגלה לך עוד משהו, אמרה: שלום גד היה שמח להיות "לא אלטרנטיבי". וגם בועז וגדי שם היו שמחים לקהל דו־ספרתי. אבל אין מקום לכולם. מישהו צריך להיות בצד, אחרת אין משמעות ללהיות באמצע.
זכרונות עגומים מהאלבום השני של "נושאי המגבעת" התחילו להציף אותי, וכדי לסלק אותם שאלתי את רותי לאן היא חותרת.
רותי הוציאה צרור עבה של ניירות מהתיק שלה והצביעה על הכותרת: "דוח העוני האלטרנטיבי לשנת לפני כמה שנים". האצבע המורה שלה המליצה לי להתמקד במילה "אלטרנטיבי". זה שהדוח אלטרנטיבי, היא אמרה, לא עושה אותו פחות רלבנטי, או פחות נכון. זה רק אומר שכמעט אף אחד לא מתייחס אליו. וכשעמותת "לתת" מכריזה על הדוח שלה מראש כ"דוח אלטרנטיבי", היא מבטיחה שתי תוצאות: ראשית, שהוא יקרוץ למי שאוהב להרגיש נורא מיוחד, כאילו הדעה שלו נכונה יותר מתוקף העובדה שרק מעטים מחזיקים בה. שנית, שהוא יגיע רק לאנשים האלה. וזו גישה מצוינת אם רוצים להיכנס ל"גלריה", אבל נוראית אם רוצים להיכנס למוסף הכלכלה.
4. בשלב הזה גדי רונן הבחין ביענקל׳ה רוטבליט בין המסובין, והזמין אותו בספונטניות, אמתית או מעושה, להצטרף ולשיר קצת משיריו. בזמן שרוטבליט ארגן לעצמו מיקרופון רותי שאלה אותי אם חשבתי פעם למה, בעצם, "הארץ" צריך כתבת רווחה. ובכלל, למה צריך שר רווחה.
הרמתי גבה – האם כתבת הרווחה של "הארץ" סבורה שתחום הסיקור שלה לא חשוב מספיק?
אני מתכוונת, הסבירה רותי, למה התחום הזה הוא לא חלק מהיוריסדיקציה של כתבי הכלכלה, ושל שר האוצר? הרי אי־אפשר להפריד בין הרווחה של תושבי דימונה לבין המינופים של יצחק תשובה, וכל כלכלן שקורא על מדד המחירים לצרכן צריך לדעת שיש בן־אדם תחת גל המספרים הזה. ואם כבר מפרידים הפרדה מלאכותית בין כלכלה של עניים לבין כלכלה של עשירים, למה לכלכלה של העשירים נותנים את השמות הניטרליים "כלכלה" ו"אוצר", ולכלכלה של העניים נותנים את השם המסומן "רווחה"?
רוטבליט התחיל לשיר על הרצל, שלא מוכר עוד חזון ויש לו מספיק לשימוש עצמי בלבד, ואני הקשבתי וחשבתי שהתשובה ברורה מאליה: הרווחה היא האלטרנטיב של הכלכלה, ורותי היא האלטרנטיב של שטרסלר, ממש כמו שהדוח שנשפך לה עליו קצת תה הוא אלטרנטיב לדוח הרשמי של משרד האוצר, וכמו שרוטבליט, שעבר לליצן הזקן שהתאהב בבובת־העץ היפה, הוא אלטרנטיב לשלום חנוך. לא פחוּת בשום אופן. אבל, לפי הגדרה, אף אחד לא מדבר עליו.
5. רוטבליט הודה לקהל על מחיאות הכפיים, ושאל אם אולי אנחנו מכירים מישהו שמחפש איפה לגור, כי הוא משכיר כמה דירות ממש פה בקרן היסוד. ריינשרייבר שר איך נושר לו אפר־סיגריות על החולצה והוא כותב שזה שלג. אני נדדתי לדימוי הפופולרי יותר והרומנטי פחות של מי־רגליים ומי־גשמים. רותי הכניסה את הדוח לתיק ולעמוד העשירי של "דה־מרקר". ואז כולנו חזרנו הביתה.
כתיבת תגובה