יגיעת בשר: ארכיון

1. הפעם האחרונה שבה פגשתי את רותי סיני הייתה לפני כמה שנים, בהופעה של "1:1" במקום שנקרא "בקטנה", ברחוב המלך ג׳ורג׳ (החמישי). אני עדיין הייתי צעיר והיא עדיין הייתה כתבת הרווחה של "הארץ". זה היה לפני שהעתון התפרק מנכסיו, לפני הפיטורין של רן רזניק, ההיפטרות משחר אילן והפטירה של אודי אשרי, ורותי עדיין האמינה שיש…

1. בשכונה שלנו, כמו בכל שכונה שמכבדת את עצמה, היה בית קפה ליומרנות אינטלקטואלית חסרת־כיסוי. אבל בית הקפה שלנו, שלא כבתי קפה אחרים, בכלל לא ניסה להעמיד פנים כאילו יש ליומרנות הזאת על מה להתבסס. הצורות שציירו שם באספרסו, בימים שבכלל החליטו להגיש בהם אספרסו, אף פעם לא יצאו כמו שצריך. בדרך כלל היה בלתי־אפשרי…

1. אני מגיע לעבודה כל יום עם שתי פרוסות לחם. לפעמים עם שוקולד, אבל בדרך כלל לא. וזה לא שאני לא אוהב לאכול – אפשר לומר שאני חי מזה, אם תסלחו לי על הבדיחה העבשה. וזה לא שאני לא אוהב להשקיע באוכל, או עצלן. בכלל, עצלנות היא לא תכונה חזקה אצלי. כמו שאמרתי, אני מגיע…

1. בערך חצי שנה אחרי השחרור של גלעד שליט, קודם מחמא״ס ואחר־כך מצה״ל, נתקלתי בו בפראג, במועדון לילה אפלולי, דחוס קהל, הביל, סמיך, ספוג ומעושן. הוא ישב בפינה והקשיב לפסנתר בספקנות. בהתחלה בכלל לא זיהיתי אותו – הוא האריך את השׂער, טיפח שפם והרכיב משקפיים כהים – אבל אז הוא נשען ככה, במקרה, על השולחן…

1. לפני כמה ימים, טיפה לפני ראש השנה, פגשתי את שר הביטחון. אני עמדתי ליד מעבר חצייה, והוא נסע בו בג׳יפ־השרד שלו ודרס זקנה שניסתה לחצות את הכביש. אחר כך חנה ליד הדואר ויצא מהאוטו. אודי, אמרתי לו. אני קורא לו אודי עוד מהתקופה שבה היינו קטנים, אני הייתי בסך הכול עולה בינוני והוא היה…

1. יש לי קרובת־משפחה חדשה. נולדה לפני שבוע ועדיין אין לה שם. איש אינו ממהר ולה זה לא מפריע. חושבים לקרוא לה "תמר", לציון העובדה שנולדה סמוך לראש השנה; כי בראש השנה, כידוע, אוכלים תמרים – שייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. חדי־העין שביניכם בוודאי הבחינו בכך שהמילה "ייתמו" כלל אינה דומה למילה "תמר". הם…